השראה ליצירה
השראה ליצירההשראה היא הרבה יותר מרעיון או כישרון.
היא דרך לחלום, לגלות, להתפתח ולהביא רעיונות לחיים.
כאן תוכלי לפגוש ציורים, שירים, סיפורים, סדרות, תהליכים יצירתיים ורעיונות שנולדו מתוך מסע של חיפוש, סקרנות ועשייה – ומתוך האמונה שבתוך כל אחת מאיתנו מסתתר קול יצירתי שמבקש מקום בעולם.
אני מאמינה שלפעמים היצירה עוזרת לנו לפגוש את עצמנו מחדש, ולפעמים היא מעניקה לנו את האומץ להוציא החוצה משהו שמבקש להיוולד.
עמוד זה מוקדש באהבה לזכרה של אמי, איזבלה ארד יהוסף, שהאמינה בכוחה של היצירה לפתוח לבבות, לעורר מחשבה ולהזכיר לנו שוב ושוב את היופי שבחיים.
את מוזמנת לשוטט, להתבונן, לקבל השראה ואולי גם לפגוש בדרך חלום, רעיון או חלק מעצמך שמחכה להתעורר לחיים.
שירים וניגונים
שירים וניגוניםכתיבה
כתיבהלמה בכלל התחלתי לכתוב שירה לפרשת השבוע?
הכתיבה ליוותה אותי שנים רבות, אבל דווקא המפגש עם פרשת השבוע פתח בפניי דרך חדשה. דרך השירה גיליתי שאפשר לחבר בין עולמות שנראו לי פעם רחוקים זה מזה – בין תורה לתרבות, בין אמונה ליצירה.
הספר למשוך חוכמה נולד מתוך הרצון לתת קול אישי ויצירתי לפרשת השבוע, ומתוך ההבנה שהיצירה יכולה לגשר בין חלקים שונים בזהות שלי.
בדיעבד הבנתי שלא רק כתבתי שירה על פרשת השבוע – כתבתי שירה שחיברה בין העולמות שבתוכי.
שורשי ההשראה
שורשי ההשראהיש אנשים שמשפיעים עלינו דרך מה שהם אומרים, ויש אנשים שמשפיעים עלינו דרך הדרך שבה הם חיים.
אמא שלי, איזבלה ארד- יהוסף, הייתה כזו עבורי.
היא הייתה סופרת, מתרגמת, אקדמאית ואשת רוח. היא אהבה ספרים, שפות, אמנות ותרבות, והאמינה שלמידה ויצירה הן דרך חיים. הבית שבו גדלתי היה מלא בספרים, במוזיקה, ביצירה ובסקרנות אינסופית. אמא הייתה מנויה קבועה לספרייה, לקחה אותי למוזיאונים, ותמיד למדה ויצרה פעם פסיפס, פעם מקרמה, פעם פיסול, פעם כתיבה. מבחינתה, יצירה לא הייתה תחביב, אלא דרך להיות בעולם.
רק שנים אחר כך הבנתי שהיא לא רק לימדה אותי לאהוב אמנות.
היא לימדה אותי להתבונן.
להתבונן ביצירה, באנשים, בטבע, בתרבות ובעצמי.
כשאני מביטה היום בדרך שלי – בשירה, בכתיבה, באיילה, בסטודיו ובנשים שאני פוגשת -אני מבינה עד כמה השורשים שלה ממשיכים לחיות בתוך היצירה שלי.
הדף הזה מוקדש לאישה שממנה למדתי שיצירה היא לא רק משהו שעושים, אלא דרך לחיות את החיים.
להוכרתך ולזכרך, אמא יקרה שלי.
זה אחד הרגעים האחרונים שצילמתי עם אמא, מבלי לדעת שאני בכלל מצלמת וידאו. הצחוק שלה נשאר איתי עד היום.
כך היא לימדה אותי להעריך יצירה אמא נהגה לתרגם עבורי מאמרים וטקסטים שנגעה בהם רוח היצירה. זה אחד מהם
אחרי פטירתה מצאתי בקופסה הזו ,שאמא קישטה כמובן, את הפתק הקטן הזה
אמא לא חיכתה להשראה. היא הייתה ההשראה בעצמה ופשוט יצרה ,בלי הפסקה. פסיפס, מקרמה, פיסול, כתיבה, תרגום, ציור – היצירה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלה. רבות מהיצירות שיצרה העניקה במתנה לאחרים. רק שנים אחר כך הבנתי שזו הייתה אחת המתנות הגדולות שקיבלתי ממנה: ההבנה שיצירה היא לא אירוע חד פעמי, אלא דרך חיים.
אני שמחה להמשיך ולהפיץ את הספר שאמא חלמה לכתוב, ולהעניק לו חיים חדשים דרך סטודיו פופינקה.
ניתן לרכוש את הספר בסטודיו פופינקה במחיר סמלי של 50 ₪
הגרפיטי של האיילה
מעולם לא ראיתי את עצמי כאמנית גרפיטי. במשך שנים האיילה שלי חיה על קנבסים, בסטודיו ובגלריות. גם כשהחלטתי לצאת אל הרחוב, עשיתי זאת רק לאחר שביקשתי רשות. היה לי חשוב שהיצירה תהיה מתנה למרחב, ולא השתלטות עליו.
אחרי השבעה באוקטובר הרגשתי שאני חייבת להוציא מעצמי משהו טוב אל העולם. יצרתי שבלונה של האיילה שלי ויצאתי איתה אל הרחוב, כדי לשמח, לעודד ולחבר אנשים למקורות שמהם היא צמחה.
האיילה שלי מבוססת על מקור מן הגמרא, שבו היא מסמלת זעקה, תפילה ותקווה. מסופר על איילה המתקשה ללדת והזועקת אל אלוהים. התשובה שהיא מקבלת אינה פשוטה או נעימה העזרה מגיעה בדרך מפתיעה ומטלטלת אבל רק בזכותה היא מצליחה לבסוף ללדת.
עבורי הסיפור הזה מזכיר שלא תמיד התקווה מגיעה בצורה שציפנו לה.
הסטודיו כמרחב השראה
וירג’יניה וולף כתבה בספרה "חדר משלך" שלכל אישה דרוש מרחב שבו תוכל לחשוב, ליצור ולהשמיע את קולה.
עם השנים הבנתי עד כמה הרעיון הזה נכון גם עבורי.
בתקופת הקורונה, בזמן שאמי איזבלה גססה, קיבלתי משפט שלימים הפך לעיקרון שמלווה את חיי ואת היצירה שלי:
“מה שמתמקדים בו -גדל!”
אני לא יודעת מהיכן הגיע המשפט הזה. הוא פשוט הופיע בתוכי, ובחרתי להקשיב לו.
באותם ימים היו לי בלוק ציור קטן וכמה טושים. אחר כך נוספו מכחולים, צבעים, קנבסים, יוקלילי, גיטרה, מיקרופון, ספרים, סדנאות ואנשים. לא משום שתכננתי הכול מראש, אלא משום שהמשכתי להתמקד ביצירה, והיא הלכה וגדלה.
היום הסטודיו הוא הרבה יותר מחדר עבודה. הוא מרחב שבו אני מציירת, כותבת, שרה, מנגנת, לומדת, מארחת ומלווה נשים בתהליכי יצירה.
אולי זו המשמעות העמוקה ביותר של אותו משפט שקיבלתי אז: מה שמתמקדים בו –גדל!.
